למה אנחנו גורמים למחממי האמבטיה שלנו לעבור תנאי קיצון
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ולחות תמידית. אם נשלח את המחממים האלה בלי לבדוק אותם קודם, סביר שהם יתקלקלו או יישרפו תוך כמה חודשים. אף אחד לא רוצה את זה.
המאבק נגד האדים
הבעיה עם אדי המים היא שהם ערמומיים – הם מוצאים דרך דרך החוסמים שנראים בסדר לעין בלתי מזוינת. בדרך כלל, הלחות פוגעת בחיבורים החשמליים או בחוסמים העשויים קוורץ. כשטיפה של מים פוגעת בנורה חמה מאוד? זו סיבה לכשל חשמלי. זו דרך מהירה לאסון.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בבדיקות של חשיפה לחום וללחות. אנחנו “כולאים” את המכשירים בחדר שמחקה שנים של רחצות עם אדים, אך אנחנו עושים זאת בתוך כמה ימים בלבד. אנחנו משנים את הטמפרטורה והלחות עד שמשהו נשבר. כך אנחנו מגלים את הנקודות החלשות לפני שהלקוח יגלה אותן.
בדיקת החוטים
אנחנו לא מחפשים רק חלודה – אנחנו מחפשים גם דברים בלתי נראים. כשהלחות גבוהה, הבידוד עלול להיהרס. זה גורם לירידה בהתנגדות בין החשמל לבין המכשיר עצמו. אם זה קורה, יש לנו בעיה של חיבור לקרקע. המכשיר עשוי להיראות בסדר בבדיקה קצרה, אך לאחר 100 שעות של חשיפה ללחות? אז נחשפת האמת. עבורנו, בדיקות אלה אינן אופציונליות – הן הדרך היחידה לישון בשקט בלילה.
האיזון הדק
אולי תחשבו, “פשוט יש לאטם את המכשיר טוב יותר!” אך יש בעיה – אם נאטום את המכשיר לחלוטין כדי שיהיה עמיד יותר למים, אנחנו גורמים לחום להצטבר בתוך המכשיר. אם החוטים הפנימיים לא יכולים לנשום, החיבורים עלולים להימס. זו משימה מאוד קשה – עלינו למצוא את האיזון בין אטימה מושלמת לבין זרימת אוויר מספקת, כדי שהמכשיר לא יישרף מבפנים.
לכן אנחנו חולקים את נתוני הבדיקה האמיתיים. תווית “עמיד למים” היא רק חתיכת פלסטיק – מה שבאמת חשוב זה לדעת שהמכשיר לא יתקלקל ברגע שמפעילים את המים החמים.