למה אנחנו מכניסים את מזגני החדרים שלנו ל”מבחן עינויים”?
בואו נהיה כנים: החדר האמבטיה הוא סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, שינויים פתאומיים בטמפרטורה, ולחות גבוהה כל הזמן. רוב המזגנים לא נהרסים בגלל שהרכיבים החשמליים שלהם נהרסים. הם נהרסים כי המעטפת והחוטים שלהם לא יכולים לעמוד בעומס שנוצר יום אחר יום.
בעיית ה”נשימה”
זו הבעיה שקיימת במכשירים האלה: כשהמזגן פועל, האוויר שבתוכו מתרחב. כשהוא נכבה, האוויר מתכווץ. בעצם, זה כמו נשימה. ובכל פעם שהמזגן “נושם”, הוא מושך את האוויר הלח והעשיר בלחות פנימה אל המעטפת שלו. אם החיבורים אינם מושלמים, הלחות נשארת ישירות על החוטים החשמליים. לכן אנחנו משתמשים במבחני עמידות בתנאי לחות גבוהה. אנחנו שם את המכשירים בחדרים עם לחות גבוהה ומגבירים את החום כדי לחקות שנים של שימוש במספר שבועות בלבד. אנחנו רוצים שהחיבורים ייהרסו כבר עכשיו. אם הרכיבים עלולים להיהרס, אני מעדיף שזה יקרה במעבדה שלנו ולא בתקרה של הלקוח שלך.
הבעיות עם החומרים
כדי לקבל חום נוח מיד, אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ וחומרים הלוגניים. הם מצוינים לייצור חום, אך הם יוצרים בעיה בנקודה שבה הזכוכית נפגשת עם המעטפת המתכתית. ראו, זכוכית ומתכת לא מתרחבים באותו קצב כשהם חמים. בסביבה לחה, המתיחה וההתכווצות התמידיות פוגעות בחומרי האטימה. המבחנים שלנו מוודאים שהחיבורים נשארים אטומים גם בתנאי לחות גבוהה.
מציאת הנקודה האידאלית
אתם עשויים לחשוב, “פשוט תאטמו את כל המכשיר בפלסטיק!” אבל יש בעיה: אם נאטם אותו יותר מדי, החום יישאר בתוך המעטפת. כך החוטים החשמליים עלולים להישרף. זו בעיה של איזון. עלינו לאפשר למכשיר לנשום, כדי שהוא לא יישרף, אך בו זמנית למנוע את חדירת המים. בזמן המבחנים, אנחנו עוקבים בקפידה אחר המתח והזרם. עלינו לוודא שהביצועים של המכשיר נשארים טובים, גם לאחר שהוא עבר את המבחנים.