למה מחממי החוץ שלכם נהרסים כל הזמן (ואיך לתקן את זה)
אם אי פעם ניהלתם מקום בחוץ, אתם יודעים באיזו סביבה קשה הם צריכים לעבוד. מחממי החוץ נאלצים להתמודד עם גשם, לחות ושינויי טמפרטורה קיצוניים שקורים כל לילה.
רוב האנשים חושבים שהבעיה נובעת מהרכיב החימום עצמו. אבל למעשה, זה לא קורה כל כך הרבה. הבעיה האמיתית נוצרת בנקודה שבה החוט מתחבר לצינור הקוורץ.
נקודת השבירה
הבעיה היא שנקודת החיבור הזו מהווה אתגר עבור המהנדסים. רוב המחממים נבנים באמצעות חומרי הדבקה זולים, שלא עובדים כראוי.
כשהמחמם פועל, הטמפרטורה עולה במהירות. החומרים האלו מתחממים עד שהם נשברים. כשיש סדק, הלחות יכולה לחדור פנימה. זה כמו הזמנה לבעיות. הבידוד של החוטים מתחיל להיות שביר ולהתחמם – אנו קוראים לזה זקנה כתוצאה מטמפרטורות גבוהות – ולפני שאתם מבינים את זה, המחמם כבר לא עובד.
הדרך הנכונה
רבים מהמחממים הזמינים בשוק משתמשים בסיליקון רגיל. זה עובד טוב במשך חודש, אך אחר כך החומר מתכווץ והמחמם נהרס.
אנו עושים את זה בדרך אחרת. אנו משתמשים בתהליך מרובה שלבים, עם חומרי קשר שהם סוג של חומרים קרמיים-זכוכיתיים שנקשרים לצינור הקוורץ. זה לא רק שכבה של הדבקה – זו קשר כימי.
זה עוזר לשני דברים: ראשית, זה מונע את חדירת הלחות. שנית, זה פועל כמו מגן, שמונע מהחום הקיצוני לפגוע בחוטים. זה גורם למחמם להיות עמיד יותר.
חיסרון אחד
יש עם זאת חיסרון אחד. מכיוון שהחיבור הזה כל כך חזק, החוטים נהיים קשיחים יותר. אי אפשר לכופף את החוטים בזוויות חדות במהלך ההתקנה. אם תכופפו אותם יותר מדי, זה עלול לפגוע בחיבור ולהרוס אותו. צריך לתת לחוטים מעט מרווח – להשאיר רדיוס כיפוף של כ-50 ממ – ואז הכל יהיה בסדר.
כשהחיבור נעשה כראוי, המחממים האלו יכולים לעבוד לאורך עונות רבות. אחרת, תצטרכו להחליף את הרכיבים הפגומים שוב ושוב בחורף.